איגואנה ירוקה – Green Iguana

מקור האיגואנה הירוקה באזורים הטרופיים נשל מרכז ודרום אמריקה. מקור השם הוא מהשיבוש הספרדי לשם ‘איוואנה’ (Iwana) בו מכנים אותה שבטים אינדיאניים עד היום.

האיגואנה הירוקה מגיעה לאורך לש כ1.5 מטר ולמשקל 10 ק”ג. (בטבע אך במיוחד בשבי ניתן למצוא פריטים המגיעים לאורך 2 מטרים ויותר). 

אורך חיי האיגואנה מגיע ל15 שנה ובשבי יכול לעבור את ה20 שנה. 
האיגואנות אינן ניתנות לביות מלא, הן לא תמיד אוהבות להיות מוחזקות ביד ועשויות לשרוט ואף להצליף בזנב בכוח כאמצעי הגנה. איגואנה שגדלה מגיל צעיר בין בני אדם ורגילה לנוכחותם ומגעם היא בדך כלל רגועה ושקטה, גם בנוכחות זרים. איגואנות צעירות ולא מוחתמות הן פחדניות וינסו להימלט מיד המטפל. 

הזכרים טריטוריאליים ואגרסיביים לזכרים אחרים ולעיתים כלפי בעליהם. בזנב החזק מאוחסן שומן שיכול לעזור לה בעת עיתות רעב. האיגואנה יכולה להיפטר מהזנה בעת מאבק עם טורף או לחץ, אבל לאחר מכן היא פגיעה מאוד ולזנבה לוקח פרק זמן ארוך מאוד להתאושש אבל לבסוף הוא יגדל מחדש. בתחתית ראשה וצווארה של האיגואנה מצוי עור דמוי מפרש, הנקרא פימה, כאשר היא מרגישה מתוחה או מאוימת היא פורשת אותו לקבלת מראה גדול יותר ומאיים. 

איגואנות צעירות הן ירוקות לגמרי וכמעט ולא נראות בסביבתן הטבעית על רקע עלים ירוקים. יש להן צורך בסביבה לחה יותר מאשר לבוגרות החיות יותר קרוב לצמרות העצים, שם יש יותר אור והאוויר יבש יותר. האיגואנות יכולות לטפס וכן לשחות היטב. הן שוחות בדומה לתנינים ואליגטורים, כשהרגליים לצידי הגוף והזנב משמש כמדחף חזק שמניע אותן קדימה. 
רוב הבעיות הרפואיות האופייניות לאיגואנות נובע מאחזקה בתנאים בלתי מתאימים, ולכן יכולות להימנע מבעוד מועד.

מקום מחיה
האיגואנה זקוקה למקום משלה ויש לרכוש או לבנות טרריום ולמקם אותו במקום שקט בבית, הרחק מחיות מחמד אחרות ומקורות רעש. 

כעיקרון איגואנות צריכות מקום מחיה גדול הכולל ענפים גדולים המאפשרים טיפוס לגובה. יש להתקין אותם בצורה אלכסונית בכלוב ולשים לב שיהיו גם קרובים למקור החימום אם האיגואנה רוצה לעלות ו”להשתזף”. אם משתמשים בענפים שאוספים בחוץ, יש לחטאם לפני הכנסתם לכלוב. גודל אזור המחיה תלוי בגודל האיגואנה. 

בתחתית הכלוב מומלץ לשים מצע קל לניקוי/החלפה כגון דשא סינטטי או עיתונים. ניתן להשתמש גם בנייר לבן או חום אבל מומלץ להימנע מנסורת, חול או חול חתולים, וחצץ שהאיגואנה עלולה לבלוע דבר היכול לגרום לסתימת מעיים שעשויה להסתיים במוות.

תאורה
האיגואנה היא זוחל בעלת דם קר ולכן ככל שחם יותר, היא פעילה יותר, העיכול מהיר יותר ואז היא גם אוכלת לעיתים תכופות יותר. 

ניתן להשתמש בפד חימום מתחת לרצפת הכלוב ובמנורת חימום (מנורות קרמיות) מעל אזורי הרביצה המועדפים על האיגואנה. לא מומלץ להשתמש באבן חימום או כל מקור חום אחר בתוך הכלוב. על מנת למנוע כוויות יש לבדוק היטב שלאיגואנה אין גישה ישירה או אפשרות להתקרב יותר מידי למנורות החימום. בנוסף למנורות החימום יש להתקין תאורה מיוחדת לזוחלים (ניתן לרכוש בבית החיות). יש למקם את התאורה כ50 ס”מ ממקום המרבץ האהוב על האיגואנה. תאורה זו חשובה במיוחד למשק הסידן/ויטמין D של האיגואנה, ובלעדיה היא עלולה לסבול מחוסר סידן חמור-במיוחד בתקופה שהיא צעירה וגדלה. יש לספק לאיגואנה 12 שעות תאורה ביום. בנוסף, יש להוציא את האיגואנה לאור השמש פעמיים בשבוע לפחות, למשך כחצי שעה. אין להשאיר איגואנה בחוץ בשעות היום במיכל סגור. זכוכית ופרספקס בולמים את קרני ה-UV של השמש כך שחשוב שתהיה חשיפה ישירה. קרינה זו גורמת ליצור של ויטמין D בגופה של האיגואנה. וזה חשוב לה לקליטה וניצול של סידן. 

בנוסף, איגואנות זקוקות לסביבה עם לחות גבוהה (מעל 60%) את הלחות בטרריום ניתן להעלות ע”י הכנסת כלי מים, ע”י ריסוס במים וכדומה. אין למלא בכלי המים מים עמוקים מידי, האיגואנה צריכה להיות מסוגלת לעמוד עם הראש מחוץ למים אם נכנסה לאמבט או לכלי המים בכדי להתרחץ בו. 

שמירה על ניקיון הכלוב חשובה במיוחד. כחיות טרופיות, איגואנות דורשות טמפרטורה ולחות סביבתית גבוהות. בתוך הטרריום צריכה להיות טמפרטורה 32 מעלות על הענף הסמוך למנורה ו26 מעלות באזור המרוחק ממנורת החימום. (בשעות הלילה הטמפ’ בכלוב צריכה להיות מעט נמוכה יותר. לא מומלץ לתת לאיגואנה להסתובב חופשי בבית לפרקי זמן ארוכים, שדכן הטמפ’ התאורה והלחות אינם מתאימים, בד”כ הלחות נמוכה ובחורף קר מידי.)

תזונה
בעבר היה מקובל שאיגואנות הן אוכלות-כל (מן החי ומן הצומח). מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שאיגואנה היא צמחונית מובהקת. ולכן עדיף שלא להציע להן בשר, מזון כלבים/חתולים, או כל מזון דומה. כמו כן הם אינם אוכלים חרקים, מוצרי חלב, ביצים ועכברים. התזונה המומלצת כוללת סלט מעורב של ירקות עלים בצבע ירוק כהה. ספציפית ניתן להציע שליש מהתזונה ירקות עשירים בסידן-ברוקולי ועלי ברוקולי, עלי סלק, תרד, כרוב, נבטים ועליי אספסת, עלי חרדל, עלי לפת, על גזר, שן הארי, עלי כותרת של ורד, עלים ופרחים של היביסקוס. שני שליש- דלעת, קישוא, גזר, בטטה, אפונה עם/בלי תרמילים. שליש שלישי פירות בכמות קטנה וסיבים כגון קרקר סובין וחיטה. כלי המים צריך להיות זמין לשתיה. חשוב לגוון את התזונה ולא להסתפק בהצעת חסה (שלה ערך תזונתי נמוך). איגואנה שמקבלת מזון לא מתאים או שאינה נחשפת לתאורה מתאימה, צפויה לסבול מחוסר סידן הגורם לבעיות בריאות חמורות! הוספת סידן (כרבע כדור של מ”מ מפורר על פני המזון 3 פעמים בשבוע) למזון, אפשרית אך אינה הכרחית באיגואנה בריאה שמקבלת מזון מתאים.

רביה
נקבות איגואנה בוגרת מטילות ביצים כל שנה, בין שיש עמן זכר ובין שלא. ברוב המקרים, כאשר מספקים לנקבת האיגואנה תנאים מתאימים, היא מסוגלת להטיל את הביצים ללא כל בעיה. במקרים נדירים מתעוררות בעיות ואז יש לפנות לקבלת טיפול וטרינרי. איגואנות בהן היו בעבר אירועים של בעיות בהטלה ניתן לעקר. בתקופה המתאימה יש לספק לאיגואנה מצע בו ניתן לחפור ולהניח לה לנפשה עד שתסיים להטיל את הביצים.