מי הוא השרקן

השרקן הינו מכרסם ממשפחת המכרסמים, בשמות נוספים הוא נקרא לעיתים קוויה או “חזיר ים”. מוצאו שדל השרקן הוא מיבשת דרום אמריקה מאזור הרי האנדים.

שמו ניתן לו על שום שריקותיו, אשר מודיעות לסביבה: “אני פוחד”, “כואב לי”, “אני מתרגש”, ובעיקר כשהוא יודע כשמגיעה מנת האוכל היומית.

קיימים כמה גזעים של שרקנים אשר הבולטים שבהם: האנגלי- קצר הפרווה (שהוא גם הנפוץ ביותר) הפרובאני-ארוך השיער, והאביסיאני- בעל הפרווה המקורזלת הקצרה. השרקן הפך להיות חיית מחמד מאוד פופולארית לגידול וזאת בזכות הקלות היחסית של גידולו, הסתפקותו במועט והעובדה שהשרקנים כמעט ולא נושכים או שורטים.

בד”כ השרקנים מאוד רגועים וחביבים ונעים ללטף אותם. שרקן הגדל בבית, מתרגל בקלות לקולות הסביבה. חלק משרקני המחמד המשוחררים בבית, מתרוצצים ומחונכים לעשיית צרכים בפינות מסויימות.

אורך החיים הממוצע של שרקן הוא 5-6 שנים (מקסימום 8 שנים) ומשקל חיה בוגרת כחצי ק”ג- ק”ג 1 ,כאשר הזכרים גדולים מן הנקבות.

תזונה של שרקן

השרקן נמנה עם מספר מצומצם של בע”ח המסוגלים לאכול תזונה בשרית וגם צמחונית, אבל עיקר המזון של השרקן הינו כופתאות המיועדות להם וחציר.

ויטמין c- שרקנים אינם מסוגלים ליצר בעצמם ויטמין c, אשר מאוד חיוני לבריאותם ולכן הם צריכים לקבל אותו במזונם. מחסור בוויטמין c עלול לפגוע בין היתר בסגירה הסימטרית של השיניים.

מזון מיוחד לשרקנים-כופתאות-אמור להכיל ריכוז גבוה מספיק של ויטמין c, אותו, בדומה לאדם ולקופים, לא מסוגלים השרקנים לייצר בעצמם. הבעיה היא שוויטמין זה רגיש לחמצון ונהרס במזון המאוכסן כעבור כמה חודשים ולכן מומלץ בכל זאת להוסיפו למזון או למי השתייה. את הוויטמין, ניתן להוסיף בעזרת טיפות לתוך בקבוק המים, או להאכיל את השרקן בפירות וירקות טריים המכילים את הוויטמין כגון: כרוב, כרובית, גזר, פלפלים, ברוקולי, תרד, עשבים ופירות הדר.

שרקנים אוהבים לעמוד על קצה הקערה כשהם אוכלים, לכן יש להאכילם בעזרת קערה כבדה. כלי השתייה המומלץ הוא בקבוק עם שפופרת לגימה, אותו קל לנקות ואינו מתלכלך או מלכלך את הכלוב.

תזונה נכונה ומאוזנת עוזרת לשמור על שיניים וציפורניים בריאות, ולכן אם אתם מבחינים במשהו לא תקין, נסו לבחון מחדש את התזונה. כל שינוי הזנה צריך להיעשות בהדרגה על פני מספר ימים בכדי למנוע תופעות של שלשולים והפסקת אכילה.

כלוב לשרקנים

שרקנים אינם נוהגים לטפס, לכן ניתן לגדלם במיכל ללא מכסה וזאת בתני שדופנותיו חלקות, וגובהן 30 ס”מ לפחות. על הכלוב להיות מרווח, בכדי לאפשר פעילות גופנית תקינה. בנוסף צריך להיות מאוורר ויש לנקותו מידי יום. אצת הכלוב יש להניח באזור מוצל ושקט יחסית. במידה ואתם מגדלים בבית עוד חיות כגון: כלבים, חתולים, העלולים לגרום לשרקנים נזק , יש לדאוג לסגירת הכלוב כאשר הם אינם תחת השגחה. ריצפת הכלוב צריכה להיות מוצקה, ממשטח אחיד וקשיח, מכיוון שלשרקן יש רגליים קטנות ועדינות, אם הוא יאלץ ללכת על רשת הם ישברו או יפצעו. ניתן לרפד את הרצפה עם חומר סופג כגון-נייר סופג, קש, ניירות, נסורת. מומלץ לספק מקומות מסתור לזמני פחד, כדאי לשים בתוך הכלוב ביתן, אפילו קופסת קרטון בלי תחתית, לשם יכול השרקן להיכנס כאשר הוא מפוחד, רוצה לישון או אפילו בזמן המלטה. מומלץ גם שרצפת הכלוב לא תהיה מעץ, שכן ריח השתן ייספג בו, ויגרום לניחוח לא נעים, הן לשרקן והן לכם. את הכלוב יש לנקות כמה פעמים בשבוע או כאשר מלוכלך. היגיינה היא תמיד חשובה באחזקת בע”ח הן להם והן לנו.

התרבות שרקנים

השרקנים מתרבים בקלות ומתרוצצים לכל עבר.
שרקנים מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל 8 שבועות, כן גיל מאוד צעיר, במידה ואינכם מעוניינים בכמות גדולה של שרקנים יש להפריד בין הזכרים לנקבות כבר בגיל צעיר.

קביעת המין בשרקנים מעט קשה יותר מאשר בשאר המכרסמים כיוון שהמרחק בין פי הטבעת לפתח המין המשמש לקביעת הזיווג במכרסמים אחרים כגון העכבר או האוגר דומה בשני המינים אצל השרקנים.

כאן, צורת פתח המין שונה בין המינים. בנקבה, צורת פתח המין דומה לאות האנגלית Y ואילו בזכר, הפתח נראה כחריץ, בנוסף, למיומנים, ניתן לשלוף את הפין הזכרי בעזרת מישוש במקום המתאים, לעיתים ניתן גם לראות אצל הזכר את האשכים אבל לא תמיד שכן בדומה למכרסמים אחרים, האשכים יכולים לנוע לתוך חלל הבטן באופן דיי חופשי.

הגיל המומלץ להתחלת רביה אצל נקבות הוא כ- 5 חודשים, הריון ראשון בגיל מבוגר יותר עלול לגרום להמלטה קשה, עד כדי מוות וצורך בניתוח קיסרי להצלת האם והולדות.

מחזור הייחום הנקבי נמשך כשבועיים וחצי וארוך ההיריון 63-70 ימים, המלטה תקינה מסתיימת תוך כשעה.
מספר הגורים הנולדים נע בין 3-4 למרות שייתכנו אף 8 גורים בהמלטה. הגורים נולדים מפותחים יחסית עם עיניים פקוחות ושיניים מפותחות והם גם מכוסים פרווה. הם גם יכולים ללכת מייד לאחר הלידה ובתוך מספר שעות מתחילים לאכול מזון מוצק בעצמם אבל נגמלים לגמרי מיניקת חלב רק לאחר חודש.

מומלץ להפריד את הגורים הזכרים מהנקבות ומההורים שלהם. באופן עקרוני, אין צורך להפריד את האבא מהגורים, שכן או אינו תוקפני כלפיהם ולא מפריע לנקבה בתהליך הלידה, אך מרגע שהגורים מגיעים לבגרות מינית, מומלץ להפרידם. כמו כן, הנקבה מתייחמת כיממה לאחר ההמלטה, וכבר אז יכולה להתעבר מחדש. לידות מרובות יחלישו אותה, יגרמו לנשירת שיער ויקצרו את תוחלת חייה.

איך נדע שהשרקן שלנו בריא?

אופי פעיל וסקרן, עור בריא ללא גירויים, שיער חזק ללא נשירה, רגליים ורודות ורכות, פרווה לא דהויה, סגירת שיניים נכונה, אף נקי ויבש, עיניים בהירות, מבריקות ללא הפרשות.

יש להימנע ממגע השרקן עם טבק ועשן סיגריות, צלילים אלקטרוניים גבוהים, פלסטיקים הניתנים לבליעה, צמחים רעילים, חומרי הדברה, חיות טורפות כגון כלבים חתולים וחמוסים, להימנע ממגע של ילדים קטנים ללא השגחה. בנוסף, יש להשתדל לא להיות הרבה בקרבתם כאשר אתם חולים.

מחלות אפשר לזהות בעזרת גלליהם: גללים יבשים מצביעים על התייבשות או עצירות, גללים רכים מצביעים על שלשול. בשני המקרים מומלץ לבקר אצל וטרינר.

מחלות שרקנים

חוסר ויטמין C, מכת חום, שלשולים, נשיכות, בעיות שיניים, טפילים חיצוניים ופנימיים, דלקות עור, בעיות בהריון ובהמלטה.
סימני מחלה נפוצים:
שינויים בצבע העיניים ובפרווה, איבוד משקל, חוסר אכילה, שלשול או עצירות, ריור רב, דלקות עור, ירידה במצב הרוח, התעטשויות, שיעולים, נזלת.

בכל מצב שבו נראים סימני מחלה כאלו או אחרים מומלץ מאוד לקחת את השרקן לבדיקה וטרינרית.