הארנבון שייך למשפחת הארנבים. ולמשפחה זו משתייכים גזעים רבים שפותחו ע”י האדם שמתאפיינים בגדלים וצבעים שונים ותכונות אופי שונות. לדוגמא ארנבון סיאמי, ארנבון שמוט אוזניים, ארנבון ראש אריה, ארנבון אנגורה ועוד. באתר זה ניתן למצוא תמונות של גזעי הארנבונים http://www.arba.net.htm

מוצאו של הארנבון בחצי האי האיברי, בשלב מאוחר יותר הובאו הארנבונים לאוסטרליה וניו זילנד ולאמריקה הצפונית. הארנבונים בויתו ושימשו כחיות מחמד כבר מתקופת ימי הביניים. 

אורך החיים הממוצע של ארנבון נע סביב 5-7 שנים, אך ישנם זנים העשויים להגיע לגיל 17 שנים (בד”כ הננסיים).

תזונה
שיניי הארנבון צומחות לאורך כל חייו. ואורכן נשמר ע”י שיופן בזמן טחינת המזון. לעיתים השיניים גורמות לבעיות בריאותיות קשות עקב גדילתן המתמשכת או גדילה בלתי אחידה.

הארנבונים צמחוניים וניזונים בטבע מעשבים, זרעים, פירות, נצרים, עלים ושורשים. את הארנבון שמגדלים בבית יש להאכיל בכופתאות מזון יבש שמהווה תחליף לכל הצרכים הללו של הארנבון בטבע ויספקו גם את החלבונים והמינרלים הנדרשים. מספיק לתת לארנבון כשמינית כוס של כופתאות ביום. יש להוסיף לתפריט חציר כגון אספסת שישפר את תהליכי העיכול ואותו ניתן לתת ללא הגבלה, ירקות טריים-כספל ירקות ליום. מים-בשפע! הארנבונים שותים הרבה כך שחשוב שכלי המים שלהם יהיה תמיד מלא. חשוב לא להתפתות לתת לארנבונים ממתקים למרות שהם מאוד אוהבים אותם זה לא בריא להם ויש להימנע משינויים דראסטיים בהזנה העלולים לגרום לבעיות עיכול ושלשולים. הארנבון אוכל גם את צואתו וזאת על מנת להשלים חסר תזונתי. הצואה הנאכלת לפנות בוקר היא צואת לילה רכה שלרוב לא נמצא בכלוב.

סביבת הגידול
אפשר לגדל את הארנבון בבית או בחצר. הוא יכול לחיות בתוך כלוב רשת בגודל של לפחות מטר רבוע, אבל כמובן עדיף כמה שיותר גדול. במיוחד אם הארנב לא יוצא כלל מהכלוב, הוא יזדקק לכלוב שיאפשר לו להתרוצץ ולקפוץ בתוכו. הכלוב צריך להיות מאוורר ואת רצפתו יש לרפד בנסורת או קש. הוא יכול גם להיות משוחרר בחדר סגור. יהיה יותר נעים לעשות זאת לאחר שתאלפו אותו לעשות את צרכיו במקום אחד. לשם כך יש לשים בפינת החדר ארגז עם חומר סופג (חול חתולים עשוי להדבק סביב פי הטבעת ופחות מומלץ). אם תרצו לאלף אותו להיות נקי בתוך הכלוב, שימו בכלוב את הארגז עם החומר הסופג ומעליו קש והוציאו את הקש משאר האזורים בכלוב. אם הארנבון גדל חופשי חשוב לוודא שאין לו גישה לכבלים של חשמל או צינורות שהוא יכול לכרסם, לצמחים רעילים, למקורות חום או סכנות אחרות. במידה והארנבון גדל בחצר חשוב להגן עליו מפני חתולים, נחשים, כלבים ומפני חום. הוא חייב מקום מוצל שיאפשר לו להתגונן מפני השמש מכיוון שחום השמש משפיע על הארנבונים לרעה. ארנבונים המגודלים בחצר יהיו פחות ידידותיים לאנשים מאלו המוחזקים בבית. מומלץ שהכלוב עצמו לא יהיה עשוי מעץ מכיוון שהארנבון יכול לכרסם אותו. מומלץ שתהיה תחתית לכלוב, הארנבונים יחפרו מחילות אם המצע הוא אדמה ובנוסף במצבים בהם מתרחשת מחלה מדבקת או מופיעים טפילים, יהיה יותר קשה להיפטר מהם. יש לדאוג למצע קש וקופסאות המלטה מוגנות.

כדי לשמור על הארנבון שיישאר ידידותי לאנשים יש להוציאו מהכלוב מידי יום, “להתעסק” איתו הרבה ולאפשר לו להסתובב חופשי בבית.

רבייה
ההבדלים בין זכר לנקבה:
בגורים צעירים קשה לעיתים לראות את ההבדל בין המינים.
לחץ קל משני צידי איבר המין יגרום להבלטת הפין. שקי האשכים נמצאים משני צידי איבר המין אך הם עשויים לנוע לתוך חלל הבטן ולא תמיד יראו.

בנקבות, איבר המין שטוח ולחץ משני צידיו אינו גורם להבלטת האיבר עצמו.
בגרות מינית מתרחשת בגיל 4-6 חודשים ולאחר חודש הריון ממליטה הנקבה 4-7 גורים.

לקראת סוף ההיריון, הנקבה בונה קן לצאצאים העשוי בחלקו פרווה מצווארה (תלישת פרווה והתקרחות בצוואר-נורמאלית בסוף ההיריון). כדי להכניס לכלוב בזמן ההיריון תא המלטה כגון קופסת נעליים או קופסת עץ שתשמש את האם והצאצאים.

הגורים נולדים ערומים ועיניהם סגורות. האם מניקה את גוריה רק פעם ביום ובד”כ בשעות הערב ולכן מומלץ להניח להם ולהשאיר אותם במקום שקט על מנת שלא להפריע להם בשעת ההאכלה. את הגורים אסור לקחת לידיים. הפרעה לאם ולגורים, תנאים סניטריים לא טובים, צפיפות יתר ותזונה לקויה עלולה להגביר תמותה בקרב הגורים. הנקת גורים יתומים בתחליפי חלב לרוב לא מצליחה.
גיל הגמילה הינו 6-8 שבועות.

במצב תקין שהגורים ניזונים היטב הם חמים ומכורבלים אחד בשני. באופן עקרוני אם אינכם מעוניינים בגורים עדיף לעקר או לסרס את הבוגרים, כך תחסכו מעצמכם את הבעייתיות שבמציאת בית לגורים, וגם תפחיתו את האגרסיביות של הארנבונים ואת יצרם להרוס חפצים בבית, תקטינו את הסיכויים של הנקבות לחלות בסרטן רחם ואת הנטייה של הזכרים לסמן טריטוריה בשתן.

שמירה על בריאותינו ועל בריאות הארנבון
א.ארנבונים אינם מסוכנים לאנשים, אך יש מספר בעיות בריאותיות באנשים שעשויות להגיע מארנבונים.
1. סקביאס (גרב)-מחלת עור טפילית הגורמת בארנבונים לגרד ופצעים בעיקר על הרגליים והאף. באנשים, עלול להופיע כגירוד כללי בגוף ולכן חשוב לגשת לווטרינר לבדיקה עם ארנבון חדש או כזה שחושדים שסובל מגירודים.במידה והתגלתה בעיה שכזו ניתן לפתור אותה בעזרת זריקות נגד טפילים.
2. פטרת עורית-מחלה עורית שעלולה לגרום להתקרחויות, קשקשים ודלקת עור בארנבונים, וסימנים דומים באנשים.
3. פרעושים-עלולים לגרום לגרד ולהעברת תולעים הן בארנבונים, הן בבע”ח אחרים והן באנשים.
ב. לא מחסנים ארנבון אבל חשוב להביא אותו פעם בשנה לבדיקה כללית אצל הווטרינר או עם הופעת בעיות רפואיות כגון-
1. שינוי התנהגות: תוקפנות, חוסר תזוזה, אפטיה, צליעה, חוסר אכילה, שלשול או רזון.
2. התקרחויות, בעיות פרווה, פצעים פתוחים ונפיחויות בעור.
3. הפרשות מהאף, מהעיניים ומהאוזניים, שיעולים והתעטשויות.
ג. חשוב מאוד להרים את הארנבון בעדינות מאזור הבטן ולא מהאוזניים. 
ד. חשוב להבריש את שיערם, זה ימנע מהם לבלוע את שיערותיהם מה שיכול להוביל לחסימת מעיים.
ה. הארנבון זקוק לפעילות גופנית, מומלץ לשחררו פעם ביום.
ו. הארנבון רגיש לחום-חשוב לשים לב בקיץ ולבדוק שהם שותים הרבה ולא נמצאים בשמש יותר מידי זמן.
ז. נשיכות: ארנבונים בד”כ אינם נושכים אך יש לעיתים והארנבון מפחד או עצבני יכול לנשוך ולגרום לפציעות מינימליות.